החלטה בתיק תמ"ש 29020/06

רקע

1.                 לבית המשפט הוגשה על ידי התובעת בשמה ובשם בנה  ביום 20/07/06 תביעה אשר כותרתה מזונות אשה וילדים, משמורת וסעדים נילווים. כך גם בסעיף הסעדים.

2.                 במסגרת תביעה זו הוגשו בקשות משנה, לרבות לענין המשמורת והסדרי הראייה. במסגרת אחת ההחלטות ציין בית המשפט את הפגם אשר נפל בכך שצורפו להן מספר תביעות בכתב תביעה אחד בניגוד לתקנה 258 ז'. בעקבות הערה זו, כנראה, הוגשה תביעה נוספת אשר כותרתה הסדר ראיית ילדים. לא הוגשה תביעת משמורת בתביעה נפרדת כפי שמורות התקנות.

3.                 לכתב התביעה של המזונות לא צורפו תלושי השתכרותה של התובעת. לטענת הנתבע לעותק שלו לא צורף אף נספח שהוא והוא נאלץ לצלם את הנספחים מתוך תיק בית המשפט.

4.                 ביום 06/11/06 התקיים דיון ראשון. יום קודם הוגש כתב ההגנה וממנו נלמד עלה כי כתב התביעה אשר הוגש כאמור ביולי 2006 נמסר לנתבע רק ב- 20/10/06 לאחר שהוא הגיש  ביום 15/10/06 תביעת גירושין לבית הדין הרבני ובה כרך רכוש ומזונות אשה.

5.                 בדיון קדם המשפט ובכתב הגנתו טוען הנתבע כי יש למחוק את תביעתה של התובעת למזונותיה על הסף בטענת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, או להעביר את הדיון בה לבית הדין הרבני או שלא לדון בה עד שלא תתברר תביעתו של הנתבע בבית הדין.

6.                 לפני גם תביעה למזונות הקטין [יש עוד תינוק בדרך] וענין המשמורת והסדרי הראייה [אשר לענין זה הסדרי הראייה חלוקים הצדדים].

סמכותו של בית המשפט לדון במזונות אשה- התובעת

7.                 אכן נפלו פגמים לא מעטים בהתנהלותה של התובעת. חלקם פורט לעיל וחלקם עוד יפורט להלן. פגמים אילו בהצטרפם יחד פוגמים בתום ליבה של התובעת היורדים לשרשו של עניין כפי שנאמר בע"א 700/81 פז נ' פז פד"י ל"ח [2] 737 דרישת תום הלב אשר בחוק החוזים משתרעת מכח סעיף 61[ב] לחוק החוזים על כלל המערכת וההתנהלות המשפטית. מן הראוי כי עקרון זה ישמש כנקודת מוצא גם בסוגיית הכריכה, כך שם.

8.                 כאמור פעלה התובעת בניגוד לתקנה 20 לתקנות סדר הדין המורה על המצאת תביעה בתכוף להגשתה ובניגוד לתקנה 475א [2] לתקנות סדר הדין המורה על מסירתה תוך 15 יום מיום שנלקחה למסירה.

9.                 התובעת טענה כי היו נסיונות למסור לנתבע את כתב התביעה וכי הוא סרב לקבלם. שום ראייה לכך לא הוצגה . למעלה מזה, מצאתי בכתב התביעה של התובעת [ סעיף 11] כתוב מפורשות כי הנתבע עזב ביום 4 יוני 06 את דירת הצדדים ועבר להתגורר בבית אימו ומאז לא שב הביתה. למרות זאת, כתובתו של הנתבע  למסירת כתבי בי-דין כפי שצויינה על ידי התובעת בכתב התביעה אשר הוגש למעלה מחודש לאחר מכן , צויינה בבית התובעת ולא בבית אימו.  הייפלא הדבר כי הנתבע לא קיבל את כתבי התביעה אשר הוגשו ביולי 06  ?? מעיון במחשב בית המשפט נמצא  כי  מזכירות בית המשפט מצאה לנכון לשלוח לנתבע הודעות בדבר מועד הדיון אולם אילו כולם נשלחו לנתבע בכתובתה של התובעת ולא נדרשו !!

10.              לכתב התביעה למזונות התובעת בו נתבע למזונותיה בלבד סכום של 9,610 ש"ח  לא צורפו כנדרש מסמכים המעידים על השתכרותה של התובעת ב-12 החודשים עובר להגשת כתב התביעה כנדרש על פי התקנות. גם בהרצאת הפרטים במקום שבו יש לפרט את ההשתכרות ב-12 החודשים אשר קדמו להגשת התביעה לא מצאתי כל התייחסות לענין זה, למעט הטענה כי עבודתה של התובעת הופסקה בחודש יולי 2006 - עת הוגשה תביעתה.

11.              רק בדיון, לאחר שהעדר הנתונים הובא לתשומת ליבה של התובעת,  הומצאו 6 תלושי השתכרותה לחודשים אוגוסט 2005, ספטמבר 2005 אוקטובר 2005  וינואר - מרץ 2006.

12.              לאור התנהלותה של התובעת  אני סבורה כי העובדה שהתובעת הקדימה כרונולוגית את הנתבע בהגשת תביעתה לבית משפט זה אינה מקנה לה אוטומטית זכות להכנס בשעריו של בית משפט זה.

13.              לעובדה של מועד מסירת כתב התביעה יש משקל רב כך נקבע בבר"ע 122/87  מפי  כבוד המשנה לנשיא מ' בן פורת בר"ע 122/87 [1]:ב

" צדק השופט המלומד כי לא הגשת התביעה היא המקנה לגוף שיפוטי סמכות     לדון בסכסוך כי אם מסירת ההזמנה לדין ".

כך גם כבוד השופט זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית, ד"ר ש' לוין:

"להמצאת מסמך כחוק נודעת חשיבות רבה. כבר ראינו, כי פעמים תלוי כוח שיפוטו  של בית המשפט בכך, שהתביעה הומצאה לנתבע כחוק... התביעה לא הומצאה לו כחוק - 'הומצאה' במובן הטכני, היינו served כדרך שמורות התקנות - יהא הדיון פגום, והוא עלול כולו להיפסל ולהתבטל, שכן המצאת כתב התביעה כחוק היא המקנה לבית המשפט את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה" (עמ' 215-216).

14.              כך כב' השופטת רוטלוי בת.מ.א 1660/094: